<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת רבינו אהרן ב"ר משולם מלוניל לרמ"ה</h1>
<h2>דף סט.</h2>
יקבל הרובה את תשובותיו, המכונן חצי שמועותיו ביתר אמרותיו אשר לקט ומלא אשפותיו, והיורה חיצי זיקי דברותיו בקשתות שפתותיו. ואמר הלא משחק אני ומקנא לרוכב במרכבת המשנה. ולאדם מערכי לב ומה' מענה לשון גדולות מדברת ומילין מחברת, וכגבר חלצים אוזרת, ונחלצת לעלות לצבא למשמרת, הבאה ממרחק להיות ידה עוזרת לתרץ קושיית אי ר' יצחק קשיא ממזרת ולהושיבה על כנה. ואומרת לית נגר בר נגרא דיפריקנה.
תשובה אנא לאו נגר אנא אבל בר נגרא אנא, ומפריקנא לה בתלתא פירוקי תריצי ולא סריקי רויחי ולא דחיקי. האחד מה שהשיב רבינו הרב די"ל דר' יצחק ס"ל כל הבועל חייבי לאוין בהתראה לוקה ומשום הכי מקשי אי רבי יצחק קשיא ממזרת דמתניתין. ואוסיף בה נופך משלי, דרב פפא לדבריו דאביי קאמר דסבירא ליה דבעל לחודיה לקי, והכי גרסינן [כתובות ל"ה ע"ב] אמר ליה רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא שחדשה וכו' ולדברי רבינו הרב אי בעי אביי הוה יכיל לשנויי אמתניתין דלא קשיא מידי דר' יצחק ס"ל כרבא דאמר אינו לוקה עד שיקדש ויבעול והא ודאי בעל ולא קדש מדמחייבינן ליה קנס ומשום הכי אין בו מלקות, אבל אביי לא בעי לשנויי מתניתין דלאו כטעמיה ולא כהילכתיה וניחא ליה לתרוצי מתניתין לרבי יצחק כטעמיה וכהלכתיה אליבא דר' יוחנן.
ועוד דכל הני קושיי דמתניתין כמאן מוקים לה אי רבי מאיר קשיא בתו אי רבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי ר' יצחק קשיא ממזרת לטעמיה דרבה דאמר חדוש הוא שחדשה תורה בקנס קא מקשי. ורבה ודאי רבו של אביי הוה. דמשמע דמאי דקאמר אביי קידש ולא בעל לוקה מרבה רביה גמיר לה והכי נמי ס"ל לרבה דבעל לחודיה לקי משום הכי כי אמר קשיא ממזרת לא בעי לתרוצי דלאו כטעמיה. אבל לקמן כי אמרינן א"ל רב אדא בר מתנה לאביי לריש לקיש דאמר בפירוש רבתה תורה וכו' וקא בעי מאן האי תנא דפליג עליה דר' נחוניה בן הקנה, פירוש דהיינו מתניתין דקתני הבא על אחותו משלם ואילו לר' נחוניא לית ליה כרת ומשלם, ומתרץ או ר' מאיר, דאמר לוקה ומשלם, או ר' יצחק, דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא ומשום הכי משלם, ולא אקשי ליה אי מתניתין ר' יצחק קשיא ממזרת דאמרינן דר"ל סבר לה כרבא דכל חייבי לאוין חוץ מאלמנה לכ"ג אינו לוקה עד שיקדש ויבעול, ומתניתין דהכא ודאי לא קדש ומשום הכי לא שייך בה מלקות ומתניתין דמכות [י"ג ע"א] דקתני אלו הן הלוקין הבא על הממזרת כשקדש ובעל.
ועוד קשיא לי למאן דאמר דמקשי לדברי רבינו הרב הא דקאמר קשיא ממזרת ולא משני בה כלל לישני ליה מתניתין לא קשיא ולא מידי דסבירא לן כרב' דבעינן קידש ובעל ומשום הכי משלם קנס דהא לא קדש ולא שייך בה מלקות. ומדלא משני בה הכי שמע מינה דאפילו בבעל לחודיה איכא מלקות אליבא דדברי הכל בממזרת ובכל חייבי לאוין ולא יכיל לשנויי בה מידי ועלתה בקשיא.
וקשיא לי לדברי המקשים ולטעמייהו נמי אמאי עלתה בקשיא. לישני ליה תלתא פירוקי, האחד דמתניתין מיירי בגר שבעל ממזרת ואליבא דר' יוסי דאמר [קידושין ע"ב ע"ב וש"נ] גר נושא ממזרת דלא שייך בה מלקות. א"נ לוקמה בממזר שבעל ממזרת כדמוקים לה בירושלמי. אי נמי לוקמה למתני' כר' יצחק ובלוקה ומשלם סבר לה כר' מאיר, אי נמי ס"ל לר' יצחק כעולא [כתובות ל"ב ע"א] דאמר כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי. אלא מאי אית לך למימר ניחא ליה לאוקומי מתניתין לרוחא דמילתא ולאפוקי נפשיה מפלוגתא דס"ל כר' יוחנן ולאו לשנויי שנויי דחיקי, לדברי רבינו הרב נימא ניחא ליה לאביי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולאוקומי טעמיה דרבה רביה כטעמיה לרווחא דמילתא דסבירא ליה כרבי יוחנן.
ועוד קשיא לי לדברי המקשים על דעת רבינו הרב וסבירא להו דכל הבועל חייבי לאוין לוקה היכי אמרינן לקמן לר"ל דאמר בפירוש רבתה תורה חייבי מלקות וכו' מאן האי תנא דפליג עליה דר' נחוניא בן הקנה או ר"מ או ר' יצחק בשלמא אי ר"מ לא קשיא בתו דסבירא ליה לריש לקיש דמת ומשלם לית ליה לר"מ ומתניתין דגנב וטבח בשבת [ב"ק ע"ד ע"ב] אוקמה בטובח ע"י אחר, אלא אי ר' יצחק היכי מוקמינן מתניתין כר' יצחק דהא קשיא ממזרת אליבא דר"ל דאמר כיון דכי אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור, וא"כ היכי משלם קנס בממזרת. ואע"ג דרבנו שלמה מתרץ להא דאמרינן אי ר' יצחק לא קיימא אמתניתין דהכא אלא אמתניתין דשבועות [ל"ג ע"א], שנויא דחיקא הוא. מיהו לדברי הרב רבינו לא קשיא ולא מידי דלא שייך בה מלקות דהא לא קדש ומשום הכי משלם קנס.
ומאי דקאמר רבינו הרב ויש לומר בעינא לאוקומי דברי רבי יצחק אליבא דהלכתא נימא שר' יצחק ס"ל בממזרת כסברא דעולא באחותו שהרי אמר עולא שהמלקות שבאחותו בבוגרת ולא בנערה כך ר' יצחק אפשר דהכי ס"ל בממזרת שפיר קאמר ומסקנא קאי אליבא דהלכתא דמוקמינן (ר"מ) להא הילכתא אליבא דר"ל למתניתין דאחותו דהכא כר' יצחק, ולא קשיא ליה ממזרת נערה דיש בה קנס משום דאין בה מלקות דהא לא קדש, וכי קתני במכות אלו הן הלוקין וקא חשיב ממזרת, התם בממזרת בוגרת דלית בה קנס וכגון שקדש ובעל ומשום הכי לוקה.
כללא דנקטינן מהאי שמעתתא. מאן דקא מותיב אי ר' יצחק קשיא ממזרת, שפיר קא מותיב לדעתיה דרבה ולדעתיה דאביי תלמידיה דסבירא להו בעל לחודיה לקי, ואי בעי אביי הוה יכיל לשנויי כהילכתיה וכטעמיה וכמה שנויי אחריני דכתיבי לעיל, אלא (לא) ניחא ליה לשנויי לרוחא דמילתא אליבא דר' יוחנן. ומאן דמשני אליבא דריש לקיש דמתניתין דאחותו אליבא דר' יצחק אפשר דסבירא ליה כרבא דאמר אינו לוקה עד שיקדש ויבעול וסבירא ליה דמתניתין דממזרת דהכא איירי בנערה ובעל ולא קדש דלא שייך בה מלקות ומשום הכי משלם קנס ומתניתין דמכות מיירי בבוגרת או אפילו בנערה וקידש ובעל ולוקה ואינו משלם. דלא שייך בהו ממון כיון דקידש. ומכאן ואילך אי את רשאי לחדש.
ואשר הגדלת פיך והעתרת דבריך על דעת רבינו הרב באמרך דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתתא דאם כן דרבי יצחק ס"ל שהמלקות בבוגרת היכי קשיא לה בממזרת לר' יצחק אלא על כרחיך מדקשיא ליה ממזרת בנערה הוא דמוקים לה. עד כה דבריך. ונראה מתוך דבריך כי בינות בספריו ולא הבינות דבריו. כי אתה מקשה עליו לדעת המקשה דס"ל דבעל לחודיה לקי ומשום הכי קשיא נערה ממזרת ורבינו הרב מתרץ דמתניתין דמכות בבוגרת אליבא דהילכתא ואליבא דמאן דמוקים לה למתניתין דהכא כר' יצחק. כללו של דבר אתה מקשה לדעת המקשה והוא מתרץ לדעת המתרץ, והוא בונה ואתה מהרס. וקורא לך פורץ גדר, וקורא לו גודר פרץ.
ומצאנו קצת ראיה לדעת רבינו הרב מאי דקאמרינן בסוטה פרק משוח מלחמה [מ"ד ע"א] לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין, וקא מקשי תלמודא לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאי כריה"ג הא אמר הירא ורך הלבב זה המתירא מעברות שבידו, אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כדרבא דאמר רבא מה טעם לא יקח איש משום לא יחלל. כלומר ואע"פ שאירש אינו לוקה עד שיבעול. אבל לאביי דס"ל קדש לחודיה לקי לא מתוקמא הא מתניתא כר"י הגלילי וקא חשיב ממזרת ונתינה בהדי אלמנה וגרושה ש"מ שבכולהו לאוי פליגי [אביי] ורבא, אע"ג דאיכא למימר דלצדדין קתני מיהו שנויא דחיקא הוא.
ומתניתא וסוגייא וקרא מסייעי ליה לרבינו הרב. מתניתא הא דאמרן. סוגיא הא דאמרינן בקדושין בפרק עשרה יוחסין ומודה רבא בכ"ג באלמנה שאם בעל ולא קדש שלוקה, והא עיקר פלוגתייהו באלמנה לכ"ג היא והיכי שייך למימר ומודה רבא באותו דבר עצמו שנחלקו בו, ולמה סתם דבריו בראשונה שאמר בעל לוקה כדי שיהיה צריך באחרונה לפרש, ולימא רבא בפירוש בעל לחודיה לקי קדש לחודיה לא לקי. ואין זו סוגיית שטת התלמוד למימר ומודה פלוני באותו דבר עצמו שנחלקו בו. ועוד אמאי אפסיק תלמודא לדין אלמנה בדין מחזיר גרושתו, דקאמר ומודה אביי במחזיר גרושתו והדר אמר ומודה רבא בכהן גדול באלמנה, נערבינהו וניתנינהו לדיני אלמנה, אלא לאו שמע מינה דאיכא למימר דבכולהו חייבי לאוין פליגי. קרא דכתיב [תצא כ"ג ב'—ד'] לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' לא יבוא ממזר בקהל ה' [לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', ובמצרי ואדומי כתיב [שם ט'] דור שלישי יבוא להם בקהל ה']. ואי ס"ד בביאה לחודה קא קפיד למה היא משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שכתוב בהם בקהל ה' ושכתוב בהם דורות. ועוד אי בביאה לחודה משתעי קרא האיך הלכה רווחת בישראל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. אלא לאו ש"מ דדרך נשואין קפיד קרא דהיינו ביאה הראויה לבוא בקהל ה' כגון שקידש ובעל. והיינו טעמיה דרבא לדעת רבינו הרב. וכגון דא איצטריכא רבא.
<h2>דף פא.</h2>
יקבל הרובה את תשובותיו, המכונן חצי שמועותיו ביתר אמרותיו אשר לקט ומלא אשפותיו, והיורה חיצי זיקי דברותיו בקשתות שפתותיו. ואמר הלא משחק אני ומקנא לרוכב במרכבת המשנה. ולאדם מערכי לב ומה' מענה לשון גדולות מדברת ומילין מחברת, וכגבר חלצים אוזרת, ונחלצת לעלות לצבא למשמרת, הבאה ממרחק להיות ידה עוזרת לתרץ קושיית אי ר' יצחק קשיא ממזרת ולהושיבה על כנה. ואומרת לית נגר בר נגרא דיפריקנה.
תשובה אנא לאו נגר אנא אבל בר נגרא אנא, ומפריקנא לה בתלתא פירוקי תריצי ולא סריקי רויחי ולא דחיקי. האחד מה שהשיב רבינו הרב די"ל דר' יצחק ס"ל כל הבועל חייבי לאוין בהתראה לוקה ומשום הכי מקשי אי רבי יצחק קשיא ממזרת דמתניתין. ואוסיף בה נופך משלי, דרב פפא לדבריו דאביי קאמר דסבירא ליה דבעל לחודיה לקי, והכי גרסינן [כתובות ל"ה ע"ב] אמר ליה רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא שחדשה וכו' ולדברי רבינו הרב אי בעי אביי הוה יכיל לשנויי אמתניתין דלא קשיא מידי דר' יצחק ס"ל כרבא דאמר אינו לוקה עד שיקדש ויבעול והא ודאי בעל ולא קדש מדמחייבינן ליה קנס ומשום הכי אין בו מלקות, אבל אביי לא בעי לשנויי מתניתין דלאו כטעמיה ולא כהילכתיה וניחא ליה לתרוצי מתניתין לרבי יצחק כטעמיה וכהלכתיה אליבא דר' יוחנן.
ועוד דכל הני קושיי דמתניתין כמאן מוקים לה אי רבי מאיר קשיא בתו אי רבי נחוניא בן הקנה קשיא אחותו אי ר' יצחק קשיא ממזרת לטעמיה דרבה דאמר חדוש הוא שחדשה תורה בקנס קא מקשי. ורבה ודאי רבו של אביי הוה. דמשמע דמאי דקאמר אביי קידש ולא בעל לוקה מרבה רביה גמיר לה והכי נמי ס"ל לרבה דבעל לחודיה לקי משום הכי כי אמר קשיא ממזרת לא בעי לתרוצי דלאו כטעמיה. אבל לקמן כי אמרינן א"ל רב אדא בר מתנה לאביי לריש לקיש דאמר בפירוש רבתה תורה וכו' וקא בעי מאן האי תנא דפליג עליה דר' נחוניה בן הקנה, פירוש דהיינו מתניתין דקתני הבא על אחותו משלם ואילו לר' נחוניא לית ליה כרת ומשלם, ומתרץ או ר' מאיר, דאמר לוקה ומשלם, או ר' יצחק, דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא ומשום הכי משלם, ולא אקשי ליה אי מתניתין ר' יצחק קשיא ממזרת דאמרינן דר"ל סבר לה כרבא דכל חייבי לאוין חוץ מאלמנה לכ"ג אינו לוקה עד שיקדש ויבעול, ומתניתין דהכא ודאי לא קדש ומשום הכי לא שייך בה מלקות ומתניתין דמכות [י"ג ע"א] דקתני אלו הן הלוקין הבא על הממזרת כשקדש ובעל.
ועוד קשיא לי למאן דאמר דמקשי לדברי רבינו הרב הא דקאמר קשיא ממזרת ולא משני בה כלל לישני ליה מתניתין לא קשיא ולא מידי דסבירא לן כרב' דבעינן קידש ובעל ומשום הכי משלם קנס דהא לא קדש ולא שייך בה מלקות. ומדלא משני בה הכי שמע מינה דאפילו בבעל לחודיה איכא מלקות אליבא דדברי הכל בממזרת ובכל חייבי לאוין ולא יכיל לשנויי בה מידי ועלתה בקשיא.
וקשיא לי לדברי המקשים ולטעמייהו נמי אמאי עלתה בקשיא. לישני ליה תלתא פירוקי, האחד דמתניתין מיירי בגר שבעל ממזרת ואליבא דר' יוסי דאמר [קידושין ע"ב ע"ב וש"נ] גר נושא ממזרת דלא שייך בה מלקות. א"נ לוקמה בממזר שבעל ממזרת כדמוקים לה בירושלמי. אי נמי לוקמה למתני' כר' יצחק ובלוקה ומשלם סבר לה כר' מאיר, אי נמי ס"ל לר' יצחק כעולא [כתובות ל"ב ע"א] דאמר כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקא לא לקי. אלא מאי אית לך למימר ניחא ליה לאוקומי מתניתין לרוחא דמילתא ולאפוקי נפשיה מפלוגתא דס"ל כר' יוחנן ולאו לשנויי שנויי דחיקי, לדברי רבינו הרב נימא ניחא ליה לאביי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולאוקומי טעמיה דרבה רביה כטעמיה לרווחא דמילתא דסבירא ליה כרבי יוחנן.
ועוד קשיא לי לדברי המקשים על דעת רבינו הרב וסבירא להו דכל הבועל חייבי לאוין לוקה היכי אמרינן לקמן לר"ל דאמר בפירוש רבתה תורה חייבי מלקות וכו' מאן האי תנא דפליג עליה דר' נחוניא בן הקנה או ר"מ או ר' יצחק בשלמא אי ר"מ לא קשיא בתו דסבירא ליה לריש לקיש דמת ומשלם לית ליה לר"מ ומתניתין דגנב וטבח בשבת [ב"ק ע"ד ע"ב] אוקמה בטובח ע"י אחר, אלא אי ר' יצחק היכי מוקמינן מתניתין כר' יצחק דהא קשיא ממזרת אליבא דר"ל דאמר כיון דכי אתרו ביה פטור כי לא אתרו ביה נמי פטור, וא"כ היכי משלם קנס בממזרת. ואע"ג דרבנו שלמה מתרץ להא דאמרינן אי ר' יצחק לא קיימא אמתניתין דהכא אלא אמתניתין דשבועות [ל"ג ע"א], שנויא דחיקא הוא. מיהו לדברי הרב רבינו לא קשיא ולא מידי דלא שייך בה מלקות דהא לא קדש ומשום הכי משלם קנס.
ומאי דקאמר רבינו הרב ויש לומר בעינא לאוקומי דברי רבי יצחק אליבא דהלכתא נימא שר' יצחק ס"ל בממזרת כסברא דעולא באחותו שהרי אמר עולא שהמלקות שבאחותו בבוגרת ולא בנערה כך ר' יצחק אפשר דהכי ס"ל בממזרת שפיר קאמר ומסקנא קאי אליבא דהלכתא דמוקמינן (ר"מ) להא הילכתא אליבא דר"ל למתניתין דאחותו דהכא כר' יצחק, ולא קשיא ליה ממזרת נערה דיש בה קנס משום דאין בה מלקות דהא לא קדש, וכי קתני במכות אלו הן הלוקין וקא חשיב ממזרת, התם בממזרת בוגרת דלית בה קנס וכגון שקדש ובעל ומשום הכי לוקה.
כללא דנקטינן מהאי שמעתתא. מאן דקא מותיב אי ר' יצחק קשיא ממזרת, שפיר קא מותיב לדעתיה דרבה ולדעתיה דאביי תלמידיה דסבירא להו בעל לחודיה לקי, ואי בעי אביי הוה יכיל לשנויי כהילכתיה וכטעמיה וכמה שנויי אחריני דכתיבי לעיל, אלא (לא) ניחא ליה לשנויי לרוחא דמילתא אליבא דר' יוחנן. ומאן דמשני אליבא דריש לקיש דמתניתין דאחותו אליבא דר' יצחק אפשר דסבירא ליה כרבא דאמר אינו לוקה עד שיקדש ויבעול וסבירא ליה דמתניתין דממזרת דהכא איירי בנערה ובעל ולא קדש דלא שייך בה מלקות ומשום הכי משלם קנס ומתניתין דמכות מיירי בבוגרת או אפילו בנערה וקידש ובעל ולוקה ואינו משלם. דלא שייך בהו ממון כיון דקידש. ומכאן ואילך אי את רשאי לחדש.
ואשר הגדלת פיך והעתרת דבריך על דעת רבינו הרב באמרך דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתתא דאם כן דרבי יצחק ס"ל שהמלקות בבוגרת היכי קשיא לה בממזרת לר' יצחק אלא על כרחיך מדקשיא ליה ממזרת בנערה הוא דמוקים לה. עד כה דבריך. ונראה מתוך דבריך כי בינות בספריו ולא הבינות דבריו. כי אתה מקשה עליו לדעת המקשה דס"ל דבעל לחודיה לקי ומשום הכי קשיא נערה ממזרת ורבינו הרב מתרץ דמתניתין דמכות בבוגרת אליבא דהילכתא ואליבא דמאן דמוקים לה למתניתין דהכא כר' יצחק. כללו של דבר אתה מקשה לדעת המקשה והוא מתרץ לדעת המתרץ, והוא בונה ואתה מהרס. וקורא לך פורץ גדר, וקורא לו גודר פרץ.
ומצאנו קצת ראיה לדעת רבינו הרב מאי דקאמרינן בסוטה פרק משוח מלחמה [מ"ד ע"א] לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין, וקא מקשי תלמודא לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאי כריה"ג הא אמר הירא ורך הלבב זה המתירא מעברות שבידו, אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כדרבא דאמר רבא מה טעם לא יקח איש משום לא יחלל. כלומר ואע"פ שאירש אינו לוקה עד שיבעול. אבל לאביי דס"ל קדש לחודיה לקי לא מתוקמא הא מתניתא כר"י הגלילי וקא חשיב ממזרת ונתינה בהדי אלמנה וגרושה ש"מ שבכולהו לאוי פליגי [אביי] ורבא, אע"ג דאיכא למימר דלצדדין קתני מיהו שנויא דחיקא הוא.
ומתניתא וסוגייא וקרא מסייעי ליה לרבינו הרב. מתניתא הא דאמרן. סוגיא הא דאמרינן בקדושין בפרק עשרה יוחסין ומודה רבא בכ"ג באלמנה שאם בעל ולא קדש שלוקה, והא עיקר פלוגתייהו באלמנה לכ"ג היא והיכי שייך למימר ומודה רבא באותו דבר עצמו שנחלקו בו, ולמה סתם דבריו בראשונה שאמר בעל לוקה כדי שיהיה צריך באחרונה לפרש, ולימא רבא בפירוש בעל לחודיה לקי קדש לחודיה לא לקי. ואין זו סוגיית שטת התלמוד למימר ומודה פלוני באותו דבר עצמו שנחלקו בו. ועוד אמאי אפסיק תלמודא לדין אלמנה בדין מחזיר גרושתו, דקאמר ומודה אביי במחזיר גרושתו והדר אמר ומודה רבא בכהן גדול באלמנה, נערבינהו וניתנינהו לדיני אלמנה, אלא לאו שמע מינה דאיכא למימר דבכולהו חייבי לאוין פליגי. קרא דכתיב [תצא כ"ג ב'—ד'] לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' לא יבוא ממזר בקהל ה' [לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', ובמצרי ואדומי כתיב [שם ט'] דור שלישי יבוא להם בקהל ה']. ואי ס"ד בביאה לחודה קא קפיד למה היא משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שכתוב בהם בקהל ה' ושכתוב בהם דורות. ועוד אי בביאה לחודה משתעי קרא האיך הלכה רווחת בישראל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. אלא לאו ש"מ דדרך נשואין קפיד קרא דהיינו ביאה הראויה לבוא בקהל ה' כגון שקידש ובעל. והיינו טעמיה דרבא לדעת רבינו הרב. וכגון דא איצטריכא רבא.
